החלטה בתיק בש"פ 8864/12

           זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.11.2012 (כב' השופט ר' כרמל) שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.        כנגד העורר, יליד 1993, הוגש ביום 14.11.2012 לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 4.11.2012 סמוך לשעה 18:00 נסעו העורר ואחיו תאאר, הנאשם גם הוא בפרשה באותן עבירות (להלן: תאאר ולהלן יחד: הנאשמים), ברכבם בכביש בסילואן, כשבאותה עת נסע בו גם רכב אחר ובו שלושה אחים, חמזה (להלן: חמזה), חאלד (להלן: חאלד) ו-מ' (קטין) (להלן: המתלוננים). על פי כתב האישום התפתחו חילופי דברים וקללות בין הנאשמים לבין המתלוננים, ואז יצאו הנאשמים מרכבם ותקפו את המתלוננים בצוותא חדא. אחד הנאשמים ניגש לעבר רכב המתלוננים והיכה את חאלד בפניו, ובעקבות זאת יצאו גם המתלוננים מרכבם והתפתחה קטטה אשר במהלכה דקר אחד הנאשמים את חאלד בבטנו, ותאאר דקר את חמזה בעכוזו באמצעות סכין שהייתה ברשותו ולאחר מכן ניגש אל האח הקטין שנותר בתוך הרכב ודקר אותו בירכו. או אז שבו הנאשמים לרכבם ונמלטו מהמקום. כתוצאה מהפגיעות הובהלו המתלוננים לבית החולים, כשחמזה סובל מפצע דקירה בעכוזו, האח הקטין סובל מפצע דקירה בירך וחאלד סובל מפגיעה פנימית בבטנו בעקבות הדקירה. חאלד נותח ונותר מאושפז בבית החולים נכון ליום הגשת כתב האישום. בשל המעשים שתוארו לעיל מייחס כתב האישום לנאשמים ביצוע בצוותא של פציעה שלא כדין של חאלד בכוונה לגרום לו חבלה חמורה ושל חבלה חמורה שלא כדין בחמזה ובאח הקטין, כשהם נושאים נשק קר, לאחר שחברו יחד לביצוע המעשים בידי אחד או אחדים מהם.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים נגדם, ובקשה זו התקבלה ביום 26.11.2012. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' כרמל) ציין כי שני הנאשמים אינם חולקים על עצם קיומו של האירוע ועל כך שלקחו בו חלק, אך העורר טען שאחיו תאאר הוא שדקר את חאלד בבטנו ואילו תאאר טען שלא ניתן לדעת מי דקר את חאלד. עוד קבע בית המשפט כי בעדות שנגבתה ממנו בבית החולים ביום 13.11.2012, אמר חאלד "שני הבחורים תקפו אותי ואז הרגשתי כאבים בבטן [...] וראיתי דם יורד לי מאזור הבטן", ומכאן עולה לכאורה כי הנאשמים ביצעו את הדקירה בצוותא ודי בכך בשלב זה לצורך ביסוס ראיות לכאורה נגדם. כמו כן קבע בית המשפט כי קיימת במקרה זה עילת מעצר נוכח המסוכנות הנשקפת מן הנאשמים שלא נרתעו מביצוע מעשים אלימים על רקע העימות שאירע בינם לבין המתלוננים וכן לא נרתעו משימוש בסכין יותר מפעם אחת באותו האירוע תוך פגיעה בקטין שלא היה מעורב. בנסיבות אלה ואף שמדובר בנאשמים צעירים ללא עבר פלילי סבור בית המשפט כי אין בכוחה של חלופת מעצר לאיין את מסוכנותם ולא ראה להורות על קבלת תסקיר מעצר לגבי מי מהם.

3.        מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר הן כנגד קיומן של ראיות לכאורה, בעניינו,  הן לעניין חלופת המעצר. העורר טוען כי בית המשפט קמא טעה בכך שהתעלם מטענותיו לפיהן הכאתו של חאלד בפניו ודקירתו - שיוחסו בכתב האישום ל"אחד הנאשמים" - בוצעו על ידי אחיו תאאר והוא מפנה בעניין זה, בין היתר, לסתירות שבדברי המתלוננים. בהקשר זה הוא מפנה להודעתו של חאלד מיום 6.11.2012 בה לטענתו התייחס חאלד ל"בחור" שיצא מהרכב ונתן לו "כאפה" בעת שהוא עצמו היה בתוך הרכב, ולכך שאותו אדם היה זה שדקר אותו בהמשך ולאחר מכן גם את חמזה. על כן, לטענתו, ברור כי מדובר בחאלד. עוד טוען העורר כי חאלד תיאר בהודעה זו את מי שדקר אותו כאדם "שמן", והוא מוסיף וטוען כי מהשוואת מימדי גופו שלו לאלה של אחיו עולה כי הכוונה בתיאור זה היא לאחיו. כמו כן מפנה העורר להודעתו של חאלד מיום 13.11.2012 בה מסר חאלד גרסה שונה במקצת והתייחס לכך ששני הבחורים תקפו אותו, אך לטענתו עולה מהודעה זו כי הייתה ברשות הנאשמים סכין אחת ובה החזיק אחיו תאאר והוא זה שדקר באמצעותה את חאלד. כמו כן טוען העורר כי אמם של הנאשמים טענה בהודעתה שתאאר אמר לה שהוא הדוקר. לשיטת העורר הסתירות בין ההודעות ובפרט בין הודעותיו השונות של חאלד מחלישות את עוצמת הראיות לכאורה נגדו ומצדיקות לשקול את שחרורו לחלופת מעצר. כמו כן טוען העורר כי בית המשפט קמא טעה בכך שלא שקל את שחרורו לחלופת מעצר ולא הורה על בדיקת חלופה לאחר קבלת תסקיר מאת שירות המבחן בהדגישו בהקשר זה את גילו הצעיר ואת העובדה שהוא נעדר עבר פלילי.

           המשיבה מצדה מתנגדת לבקשה נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת, לטענתה, מן העורר והיא מציינת בהקשר זה את תוצאות האירוע שהסתיים בשלושה נפגעי דקירה. לטענת המשיבה מחומר הראיות לכאורה עולה כי גם העורר אחז בידו סכין במהלך האירוע וכי מכל מקום יש לראותו כמי שביצע את כל הדקירות בצוותא חדא עם תאאר וכמי שהיה שותף למעשיו. המשיבה מפנה להודעתו של חאלד מיום 13.11.2012 ממנה עולה לטענתה, בניגוד לטענת העורר, כי שני הנאשמים החזיקו בידם סכין והיא טוענת כי הדבר עולה גם מרצף הודעותיו של חמזה.

4.        לאחר ששקלתי את מכלול הטיעונים שהעלו הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

           המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום הינם מעשי אלימות חמורים המלמדים על מסוכנות של ממש. ממכלול הראיות לכאורה אף עולה, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי העורר כמו תאאר החזיק סכין בידו במהלך הקטטה, ומכל מקום, אפילו נניח לטובתו כי לא ביצע בעצמו את הדקירה המיוחסת בכתב האישום ל"אחד הנאשמים", הרי שמדובר לכאורה בביצוע בצוותא של מעשים חמורים שעלולים היו להסתיים בתוצאה קשה עוד יותר מזו שאירעה. יחד עם זאת וככל שבשאלת המעצר עסקינן יש ליתן משקל לכך שעל פי חומר הראיות לכאורה שהוצג קיימת אפשרות סבירה שבמהלך שמיעת הראיות יתברר כי תאאר ולא העורר הוא זה שביצע בפועל גם את דקירתו של חאלד ובהקשר זה אין להתעלם מכך שמרבית הנחקרים אכן ייחסו ברוב הודעותיהם את שלוש הדקירות לתאאר. בהתחשב בכך וכן בהתחשב בגילו הצעיר של העורר (כבן 19 וחצי שנים) ובעברו הנקי אני סבורה כי יש מקום לקבל תסקיר מעצר בעניינו על מנת לבחון אפשרות של חלופת מעצר.

5.        אני מורה, אפוא, כי שירות המבחן יגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תסקיר מעצר בעניינו של העורר עד ליום 8.1.2013 ועם קבלתו יבחן בית המשפט המחוזי האם יש מקום להורות על חלופת מעצר ואם כך, באלו תנאים.

           עד מתן החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי יישאר העורר במעצר.

           ניתנה היום, ‏י"ג בטבת התשע"ג (‏26.12.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: